למדתי לרקוד לפני שלמדתי ללכת, ומגיל צעיר התאהבתי בקסם הבמה. הרגשתי שכשאני על הבמה, הצרות ורודות יותר, ומותר להיות מה שרוצים.

הייתי ילדה אנרגטית, רגישה, מלאת שמחת חיים וכוונות טובות, אבל מאוד מבולגנת. כשמחשבות בראש רצו במהירות שהגוף לא הצליח לעמוד בה, תוכניות היו משתבשות והופכות לכאוס, אך חבל ההצלה שלי היה ההומור שפיתחתי.

אמא שלי כתבה ספר "למגירה" שנקרא "זוהר לא'ספקתי" בו היא הציעה ״טריקים״ כיפיים שפותרים מצבים לחוצים ומבולגנים, וככה עזרה לעצמה להתמודד ולהדריך אותי בילדות.